יגון

הייתי בשבוע שעבר בסרט על תרצה אתר עם שיח בסוף עם הבימאי, ועם נתן, בנה של תרצה אתר. ויצאתי משם בהרגשה טובה כי נתן מצליח להשרות רוח טובה בכל, אבל שוב עם ההרהורים על הכוח הקשה של השירה. אפילו נתן, כששאל אותו אחד הצופים אם הוא מתרחק מהשירה כמו אש עצר לרגע והודה שהוא לא שש אלי קרב השירה. 

אזחזרתי הביתה וכתבתי את זה 
ולא רציתי להראות לאף אחד. אז אני זורקת את זה פה... 

היגון נחבא
בשיאו של היום
בצל העלים
בתפר של חיפוי העץ
בפיתולי הענף המצהיב.

הוא כמעט גלוי
בשעות בין ערביים
בקצה דוקרני של דרדר עייף
בפרחים שכמשו וצורת פריחתם
נותרה מפוארת.

אני מתירה לו להיות שם
לחמוק לנימי בכמויות קטנות
בלי להתקבץ ולהיקוות
בלי להפוך לתהום איומה מנשוא.

שירים מהתואר הראשון

פסח זה זמן למצוא דברים. כמו מחברת מסוף התואר. לא כתבתי הרבה אז אבל מצאתי כמה פנינים קטנות..

לחזור, 

לגשש את הדרך המוכרת 

לדרוך בפסיעות קטנות

של חשש

לפלס מחדש

את השביל, מבין 

קורי הזמן שצמחו

במשך היום

ביני ובינך 

***

לא שיר אהבה 

אתה רואה אותי 

במקומות בהם איני אני

זה לא חומר שאפשר 

לבנות ממנו אהבה

אבל זה נותן לי להרגיש 

שאני קיימת 

ולפעמים זה

כל מה שאני צריכה

***

ואהבתי 

וגיליתי 

והסתרתי 

ושיתפתי 

ולא קיוויתי

או בעצם 

רק קיוויתי 

והעדפתי לחלום 

כי במציאות 

שמות הפועל 

לעד יהיו הווה.

אז בעצם: 

אוהבת 

מגלה

מסתירה

משתפת

מקווה

או שלא מקווה

אולי זו הפעולה 

היחידה 

שעשיתי

ואעשה 

בכל הזמנים

***

לפנות ערב

ריקד האור

מעל גגות השכונה

פילס דרכו בין חלונות בית הכנסת

נגע קלות בזכוכית הנברשת 

והשאיר שייריו הבהירים 

על הדודים והאבנים. 

תזמון

יש שירים שנכתבים בזמנים מסוימים שחוזרים על עצמם. אני קוראת ואומרת זה היה או פה או כאן או ביום ההוא. זה אחד מהשירים האלה. סיטואציה חוזרת וכה מדוייקת. 

אנחנו כמו כהני הדת

בכנסיית הקבר

בשחרית

מחכים לרגע הנכון,

והמדויק.

לפתוח

באותו הרגע

בדיוק

את הכניסה

להיכל

שירי שמינית

מצאתי מחברת שלי מכיתה י"ב, ובין כל המלל המטופש של בת עשרה מצאתי כמה פנינים. לא כולן מלטושות או אפילו אמיתיות, ובכל זאת פנינים קטנות.. 

גם לאחר שההרים הפכו שחור
עוד תחם אותם קו שקיעה
בערבוב צבעים
שהכניס ספק באם זה יום או ליל

וכשעלינו במעלה ההר
במהירות מופרזת 
ליווה אותנו שיר אילם
וזמזום דעיכה.



זה שיר שמתייחס לשושנים בשירה/ספרות

אולי כדאי לי לצייר שושנה
לא שחורה - רכה
שתבטא געגועים 
שאינם זקוקים למעבר
בין עולם המוות לחיים. 
שושנה שתעמיד עולם
יחד עם נסיך קטן 
שישכין בתוכו 
ובין עלעליה 
את ליבי. 


יש שירים שמופנמים אצלי נורא חזק
זה אחד מהם. שנים שלא ראיתי אותו ואני יכולה לדקלם אותו.. 


שבעתי מהנדודים
מאגירת המרחקים בתוך צנצנת לבי 
געגועי גם הם מאסו 
בחדירה לחייהם כל פעם מחדש
ועיני מאומנות 
נישאות אל נקודה רחוקה באופק 
הגדלה ומסתמנת 
כצעד הבא

(יום שלישי ה' אב, התש"ס)