צעדתי היום מרחביה עד לביתי שבקצה קטמון ונשמתי את הריח של העיר האהובה הזאת. הרבה שירים כתבתי לה ובה, חלקם מבקרים, חלקם מתעטפים. וזה הוא שיר הלל לשכונה שימי בה היו כה יפים, כה יפים עד כדי שאני לא בטוחה שהם היו או שזו הייתי אני.
הגגות של רחביה
הגגות של רחביה
רחוקים מהשמים
ולא מספיק רחוקים
מהאדמה.
זה משאיר מרווח
לעציצים דמויי
הגינה,
לשכנע אותנו
שאנחנו אמיתיים.
מהמם.
השבמחק