את רוב הדברים שכתבתי, בעיקר את הקבצים במחשב שעברו מהארד דיסק אחד למשנהו קשה לי לתארך. גם נראה שיש איזושהי תנודתיות בחיים שחוזרת על עצמה ומלים שיכלו להכתב לסיטואציה מסויימת נכתבות שוב ושוב במלים אחרות אבל עם אותה החוויה ואותה הרוח שורה על הדברים. כך שייתכן שמלים אלו מוקדמות הן או מאוחרות, הן איכשהו היו שם ועדיין כאן. למה עכשיו? כי תהילה מזכירה לי את יום הכיפורים ויש בו גם סוף והתחלה.
שוב אני משתמשת
במלים
כדי לבנות חומת קרח
מגדירה בדקות
מקפיאה
כל תחושה
מחלקת ל-אני, ו-אתה
וטומנת בכל דמות את
תפקידה
כמו בובת שעווה
והכתבים הם עדות
לדבר שעבר בי וכלה
והמלים הן חיות
של דברים שלא קורים
לי
ואולי ייגמרו סוף
סוף המלים
כמו שניבאה תהילה
ותיגע בי המציאות
ותפגע בי האהבה 